ילדים, פחדים והיום יום – כתבה שניה בסדרה

כל גיל והפחדים שלו. מתי זה נורמטיבי התפתחותי, ומתי מתחיל להיות בעיה?

כפי שנאמר במאמר הקודם, פחדים התפתחו באותן אבולוציוני וקיימים אצל כולם כדי להגן ולכוון.

אפשר לבחון פחדי ילדים בהקשר התפתחותי.  מתי הפחדים נורמטיביים, מתי הם מצריכים התייחסות מקצועית, ואיך מתמודדים איתם בכל שלב.

פחדים בגיל 0-6 חודשים

בגיל זה תינוקות מביעים פחד באופן רפלקסיבי (רפלקס הבהלות תוך כדי שינה למשל), תגובה לרעשים חזקים, אורות חזקים או מצוקה גופנית כגון רעב. עבור תינוק, רעב או תחושת קור/חום מעוררת תגובה חרדתית, מאחר והמצב מאיים על קיומו.

ניתן יהיה לראות שהתינוק חסר שקט, בוכה, הדופק וקצב הנשימה משתנים, והתינוק במצוקה.

תגובת הבכי תהיה זו ש"תקרא לעזרה" מהסביבה על מנת להקל על הכאב או אי הנוחות. בחודשים הראשונים תינוקות אמנם יעדיפו להירגע בזרועות מוכרות מבחינת ריח ותחושה, אך גם זרים נחמדים יצליחו לעשות את העבודה.

פחדים בגיל 6 חודשים עד שנתיים

בנוסף לפחדים שתוארו אצל תינוקות, מתווספת חרדת זרים. התינוק מתחיל להבין שלא כל האנשים זהים, להבחין ביניהם, ולהעדיף באופן ברור את הדמויות המוכרות לו.

בגיל זה מופיעה גם חרדת נטישה. הפחד שהדמות האהובה והמוכרת לא תשוב לעולם. תינוקות בגיל זה עדין מתקשים ב'קביעות אובייקט', ההבנה שאובייקטים (כולל אנשים) ממשיכים להתקיים גם כשהם מחוץ לטווח הראיה או השמיעה של התינוק עצמו.

לפיכך, כשאמא הולכת מהגן, התינוק אינו בטוח אם אי פעם יראה אותה שוב. כמובן, עם העליה בגיל ובהתפתחות הקוגניטיבית, התינוק מבין שאמו תשוב.

הפחד מזרים, נשאר עוד זמן מה, כולל אצל מבוגרים רבים שנרגשים או נלחצים מפני מפגש עם אנשים חדשים. אצל תינוק חרדת הזר היא נורמטיבית ומסמנת שלב חשוב בהתפתחות.

דווקא תינוקות שאינם מביעים העדפה ברורה ודחייה מזרים, הם חריגים ומצריכים בירור.

כשמופיעה חרדת נטישה כדאי לקבל אותה, להימנע מלהשאיר תינוק עם אדם זר ללא היכרות משותפת.

למשל, כשמביאים בייביסטר חדש או גן חדש, לשהות קצת ביחד עם התינוק במחיצתם כדי להתרגל.

פחדים בגיל 2-5 שנים

עולם הפנטזיה שולט! מכשפות, דרקונים, מפלצות. אין ספור ספרים ואגדות שמשקפות את תחושות הגיל זה נמצאות בכל מקום בתרבות שלנו. סטיגמות, פיצול לטוב ורע, מסוכן ובטוח, רומנטיקה.

גיל זה קריטי בתהליכי החיברות של הילדים. הם לומדים על תכונות אנושיות דרך האגדות והסכמות החברתיות שמוטמעות בהן.

אם קודם פחדו מכל אדם זר, עכשיו מבינים שלא כל זר הוא רע, אבל כשיש רע, הוא רע מפלצתי ותמידי.

הדרך להתמודד עם פחדים אלו היא באמפתיה לפחד.

ניסיונות להסביר שמכשפות לא קיימות במציאות חשוב כדי לסייע לילד להבחין בין דמיון למציאות, אך לא תמיד יפיג את הפחד.

לקראת גיל 4-5 ילדים יכולים להתחיל לצטט את המבוגרים ולומר בחשש: "נכון שאין באמת מפלצות?", בעודם מנסים לשכנע את עצמם.

אצל הצעירים יותר אפשר להצטייד באמצעים דמיוניים להתמודד עם הפחד. למשל, לחש קסמים או חרב מיוחדת שמחסלת את מכשפה הדמיונית.

חשוב להגיד לילדים שוב ושוב שזה באמת מפחיד מאוד, ולא נעים, אבל לא מסוכן, ולכן אפשר לסמוך עליהם שיתמודדו איתו.

יש לשים לב ולהימנע מדפוסים שעלולים לשמר את הפחד, כגון לינה משותפת עם ההורה (אלא אם לינה משותפת היא עקרון משפחתי ומתאים להורים, ולא אמצעי להתגבר על הפחד), כדי שהילד ילמד לבטוח בעצמו וביכולותיו להתמודד במצבים מפחידים.

**אין לראות בכתבה זו ובכתבת ההמשך ייעוץ או להסיק ממנו מסקנות אישיות. הדברים הכתובים בו מתייחסים לנושא באופן כללי, ואינם מהווים תחליף להתייעצות עם גורמי מקצוע.