רכישה ישירה עם הקדשה אפשרית בשליחת הודעת ווטסאפ למספר 0526200950
מחיר מוזל לרוכשים ישירות – 95 ש"ח עם הקדשה – איסוף ישיר.
או באתר https://bit.ly/MaThMr – שילוח הביתה.
הרצאה מתוך סדרת ובינרים
טיפול בEMDR פותח כדי לסייע בהתמודדות רגשית עם טראומה. בהפרעות אכילה יש מעט מאוד מחקר על השפעות EMDR, למרות שההפרעה מקושרת מאוד לטראומה, ובמיוחד טראומה מורכבת בילדות.
לאור המורכבות שבטיפול בהפרעות אכילה (למשל צורך בצוות רק מקצועי, היבטים פיזיולוגים ומוטיבציה נמוכה), טיפול בEMDR איננו נפוץ לטיפול בהפרעה זו, ומצריך התערבות זהירה. יחד עם זאת, האלמנטים הטיפוליים בEMDR יכולים לסייע רבות לעיבוד אירועי חיים טראומטיים שנפוצים מאוד בהפרעה, וכן לאירועים טראומטיים שנגרמו עקב הסימפטומים (למשל, התעלפויות, הקאות ועוד).
מצורף קישור לסקירה קצרה שפורסמה במידעון EMDR ישראלי.
העולם כיום עמוס בפעילות אינטרנטית. היא משפיעה על כל היבטי החיים. לדעתי, גם על היבטים הקשורים להתפתחות מנטליזציה וכישורים חברתיים.
מכירות את אלו שמיד נקלטות להריון? ותוך 9 חודשים יש עגלה שמחה בבית? יש המון, נכון?
בפועל לא פחות מ15% מהזוגות מוצאים את עצמם ללא הריון גם אחרי שנה של ניסיונות.
האם זה נגמר ברגע שמופיע הפס השני בבדיקה? ממש לא. 1 מכל 3-4 הריונות מסתיים בהפלה. לרוב בשליש הראשון. לפעמים גם מאוחר יותר.
גם הלידה עצמה לא תמיד מאושרת וקלילה. החיים מגיעים ללא תעודות ביטוח.
נשים רבות חוות קשיים רגשיים משמעותיים סביב הנושא. התסכול שמלווה זוגות בתהליך פוריות. כאב על אובדני הריון.
החברה שלנו, לא נותנת מספיק זמן ומקום לכאב הזה. אין לגיטימציה להתאבל. מיד לנסות שוב. לשטח את הכאב. למסמס אותו. לראות קומדיות מצחיקות אחרי הפלה. לא לחשוב, לא להרגיש, ולא לדבר על זה.
במיוחד, לא לדבר על זה.
זה מפחיד מדי, מצער מדי. בשביל מה להתעסק בזה. דף חדש. מתחילים מהתחלה. אז זהו, שלא!
החוויה לא פשוטה, ולפעמים ממש טראומטית לנפש, לזוגיות, למשפחה. תחושת הבדידות הזו. אחרי אובדן האישה מגלה פתאום שהיא לא לבד. זה קרה גם לקופאית בסופר, לאחות בקופת חולים, לשכנה, לדודה ולמי לא? אבל לא מדברים על זה.
בשנים האחרונות, עם העליה בהבנה של המשמעויות הרגשיות, מדברים על זה קצת יותר. קצת. מבינים שקשה לעבור לבד את הטלטלות הרגשיות של תשובה שלילית במהלך טיפולי פוריות. נותנים כמה ימי חופשה להתאושש מהפלה. אפילו קמו קבוצות תמיכה. ויחד עם זאת, מצפים להתאוששות מהירה ולחזרה לשגרה. "את עדין נורא הורמונלית, זה תיכף יסתדר".
קשה לחזור לשגרה. אפשרי, אבל קשה. גם כשנדמה שהכל בסדר, הכאב ממשיך להתקיים, ולפעמים לבד כי אין עם מי לשתף או לדבר. כי בסביבה החברתית מצפים שכבר תהיי אחרי. במיוחד אם עבר הרבה זמן. כמה זמן נחשב הרבה?
מכירה היטב כאב שנמשך גם שנים. שתמיד נשאר שם ברקע. גם כש"הכל כבר בסדר" וה"סוף טוב". הטריגרים לכאב הזה יכולים להיות בכל מיני מקומות. לא שוכחים איפה זה קרה, איך, מתי. מה אולי היה אפשר לעשות אחרת כדי שזה יצליח. עוברים את שלבי האבל מההתחלה לסוף, מהסוף להתחלה ושוב לאמצע. הכאב פוחת עם הזמן, אבל החוויה עדין שם . לפעמים טראומה של ממש. כזה חוזר על עצמו, עוד טיפול כושל, עוד הפלה, זה כבר נעשה קשה. טראומה על טראומה. מתעצב בתוך האישיות.
כן, זו טראומה. אפשר להתאושש ולהחלים ממנה, אבל היא שם. אי אפשר לבטל אותה. היא ממשיכה להתקיים ברקע, ולהציץ אם יש איזשהו טריגר שקורא לה החוצה.
מהו בעצם טיפול פסיכולוגי?
טיפול רגשי? נפשי? התנהגותי?
איך מוצאים את הדרך המתאימה ביותר?
בטיפול פסיכולוגי משתמשים במגוון גישות על מנת להקל על מצוקה הקיימת אצל האדם ו/או סביבתו. ישנם טיפולים המתאימים לגילאים שונים, קשיים שונים ומבני אישיות שונים.
אחת האתגרים החשובים ביותר בטיפול פסיכולוגי הוא להתאים את הטיפול לאדם. הדבר מצריך הבנה מעמיקה של טיב הבעיה ומבנה האישיות של האדם המבקש טיפול. אני מאמינה שיש צורך להשקיע בשיחת אבחון ארוכה ומפורטת, שלעיתים מתמשכת על פני יותר מפגישה אחת, על מנת לאבחן היטב את הבעיה ולהתאים את הטיפול. מאמינה שהבנה טובה היא המפתח לשינוי.
כל הגישות מבוססות על שיח ושיתוף פעולה, וחשוב שהמטופלים ירגישו בנוח במהלך הטיפול.
ישנן גישות דינאמיות קלאסיות המתאימות לאנשים מסויימים, גישות קוגניטיביות התנהגותיות המתאימות לאחרים, וכן גישות שהתפתחו בשנים האחרונות לשיפור מיומנויות ויסות רגשי כגון טיפול מבוסס מנטליזציה , וגישות המשלבות אלמנטים המגיעים מהבודהיזם עם דגש על מודעות וקבלה. זאת לצאת התקדמות במחקרי המוח וגישות המתייחסות לכך כגון ביו פידבק וEMDR.
טיפול שנעשה נפוץ מאוד בשנים האחרונות. בעיקר בשל שימוש בפרוטוקולים שמאפשרים בדיקה מחקרית, מספר פגישות נמוך יחסית, ועלות יחסית נמוכה יותר.
טיפול CBT מבוסס על רעיונות שימושיים לתחומי חיים נוספים כגון חינוך ובריאות כללית, מה שהעלה עוד יותר את הפופולריות שלו.
המודל הקלאסי עסק בהבנה שהתנהגות היא תוצאה של מחשבה שנוצרת אצלנו כפרשנות לאירוע. זהו מודל אמ"ת (אירוע-מחשבה-תגובה), בהמשך המודל פותח ונכנסה התייחסות גם לרגשות מתוך הנחה שמה שבעצם מפעיל את ההתנהגות הינו התגובה הרגשית לפרשנות שמתעוררת אצלנו. כך נוצר מודל אפר"ת (אירוע-פרשנות-רגש-תגובה).
על פי המודל, רכשנו במהלך החיים סכמות חשיבה שגורמות לנו לפרש אירועים באופן מסוים, ולהגיב אליהם באופן אוטומטי. לרוב זה מאוד יעיל. תארו לכם שהייתם צריכים לעצור ולחשוב כל פעם מחדש מה משמעות המבט של הולך הרגל שעומד ליד מעבר החציה ועל כוונותיו? הרבה יותר יעיל ליצור סכמה מחשבתית שמזהה הולך רגל, מפרשת שהוא רוצה לחצות את הכביש, ולהגיב אוטומטית בעצירת הרכב, נכון?
אז מתי זה הופך להיות בעיה? כשהסכמות אינן יעילות ומובילות לתוצאות התנהגותיות לא רצויות או לרגשות שליליים. למשל, נקודה אדומה המופיעה לפתע על העור (אירוע), יכולה להתפרש (מחשבה-פרשנות) כעקיצה אצל רוב האנשים (רגש-קצת מציק, אך רגוע). אולם, אצל אנשים הנוטים לחרדה, אותה נקודה אדומה בדיוק עשויה להתפרש כנגע ממאיר. ברצף המחשבות, האדם יכול אפילו להמשיך ולחשוב על כל ההשלכות עד כדי מוות, ולחוש חרדה איומה (רגש). עקב כך האדם יפנה לרופא שוב ושוב (התנהגות). זו דוגמה קלאסית למצב בו ישנו עיוות חשיבה, ופרשנות לקויה של האירוע.
דוגמה נוספת: חברה ביטלה איתי פגישה (אירוע). סימן שהיא לא רוצה להיות חברה שלי יותר (מחשבה מפרשת), זה כי אני אדם דוחה (פירוש היוצר גם הכללה), תמיד אהיה דוחה (הכללה נוספת), ולכן אהיה לבד לתמיד (מחשבה). התוצאה הרגשית – דיכאון.
בטיפול מסייעים לאדם לעקוב אחר רצף התגובות המחשבתיות והרגשיות שלו. מסייעים לעצור סכמות אוטומטיות של תגובות רגשיות והתנהגותיות על ידי מיפוי של סכמות נפוצות (כגון מחשבה קיצונית או הכללה). מתרגלים תגובות התנהגותיות חדשות כדי לסייע להפסיק תבניות לא יעילות וכדומה.
הטיפול נמצא כיעיל מאוד במיוחד בתחום החרדות והפרעות ההתנהגות, פרוטוקולים לטיפול בהפרעות נוספות ממשיכים להתפתח כל הזמן, וזהו כלי יעיל לשלב בטיפולים כדי להפחית סימפטומים הגורמים לאדם (או לסביבתו) סבל.
זה כמובן הסבר חלקי ביותר. מדובר בתיאוריה טיפולית נרחבת למדי.
טיפול ממוקד טראומה באמצעות תנועות עיניים: EMDR
טיפול EMDR פותח במטרה לתת מענה והקלה לסימפטומים חרדתיים הקשורים לטראומה.
אנשים הסובלים מסימפטומים פוסט טראומה (PTSD) חווים לעיתים קרובות פלאשבקים או תגובות חרדה עם כל חשיפה לגורם שמזכיר להם את הטראומה. זה יכול להיות תגובה לצליל, לריח, למראה או אפילו מחשבה שעולה לראש. כמובן, גם חלומות הם טריגר. במצבים אלו, גופם מגיב כאילו האירוע מתרחש ברגע זה, והם עלולים לחוש חרדה עוצמתית המתבטאת בתחושות גופניות של לחץ (שינוי בנשימה, דפיקות לב, חולשה, סחרחורת ועוד), וכן במחשבות ורגשות לא נעימים שמציפים מחדש את החוויה ומעצימים הנחות שליליות לגבי העצמי. הדבר יוצר מצוקה גדולה.
מטרת הטיפול היא לשנות את הזיכרון הקשור בטראומה, כך שיהיה אפשר להיזכר באירוע מבלי לחוות את המצוקה הבלתי נסבלת.
הטיפול מבוסס על הרעיון של גירוי מוחי בי-לטראלי (הפעלת ההמיספרות לסרוגין), למשל על ידי הזזת העיניים מצד לצד תוך כדי העלאת זיכרון הטראומה ועיבוד שלו (באופן דומה לתהליך שמתרחש בעת שלב תנועות העיניים המהירות בשינה ובחלימה).
בטיפול ניתן לעבוד על טראומה חד פעמית, אך גם על טראומה מתמשכת שכוללת שחזורים רבים (למשל, אדם שנפגע מבחינה חברתית פעמים רבות). ניתן לטפל בזכרונות קרובות יחסית, וגם בזכרונות ישנים מאוד. חרדות רבות, מקורן בחוויות שליליות קודמות, וגם בהן ניתן לטפל בגישה זו.
משך הטיפול תלוי באופן הטראומה, בעוצמת הסימפטומים ובכוחות של המטופל. לרוב מדובר במספר פגישות בודדות. אני נוהגת להשתמש בטכניקה זו גם בתוך טיפולים שאינם רק בנושא טראומה, ולהקדיש מספר פגישות לכך בתוך הרצף הכללי כשאני מרגישה שהדבר יועיל.
במקרים בהם עיקר הקושי הוא טראומה נקודתית, טיפול זה יכול להיות יעיל מאוד, ולהקל על הסימפטומים אפילו בתוך פגישה אחת או שתיים. יש לציין כי במהלך הטיפול עולים זכרונות ורגשות מאוד לא נעימים, ולכן חשוב לוודא כי ישנה יכולת להתמודד עימם, ושהמטפל יהיה מודע להשלכות של העלאת הטראומה, וידע להתמודד עימן.
גם כאן, רצוי מאוד שהמטפל יכיל גישות טיפוליות נוספות, וידע לזהות תהליכים נפשיים שמתרחשים תוך כדי הטיפול במיומנות, על מנת שהטיפול יהיה אכן מועיל (ולא יחמיר את המצב…).
מבחינתי, זה טיפול שמהווה מסע וטיול בתוך הזיכרונות. מטיילים בזיכרון, ומעבדים מחדש חוויות כואבות. זהו מסע מרתק ומשחרר.
גישה זו פותחה על ידי מרשה לינהם כטכניקת עזרה עצמית להפרעת אישיות גבולית. הפרעה שעיקרה הינו קושי בויסות רגשי, בהתמודדות על מצבי תסכול, קושי במצבים בין אישיים ונטייה לתגובות אימפולסיביות ולפגיעה עצמית.
הגישה הוכללה לאחר מכן לטיפול במגוון הפרעות וקשיים נוספים הקשורים לויסות רגשי והתנהגותי.
בבסיס מדובר בתוכנית שמטרתה לייצר שינויים התנהגותיים. לשפר מיומנות בין אישית, להחזיק סובלנות במצבי תסכול, טכניקות מיקוד והרגעה עצמית.
לגישה שני עקרונות עיקריים וארבע מודולות עבודה.
העקרון הראשון הוא התיקוף. תיקוף הינה תגובה שהאדם מקבל מהסביבה לגבי רגשותיו ותחושותיו. למשל, ילד שנופל, מקבל תגובה אוהדת ומנחמת (גם אם אין נזק של ממש). תגובה בלתי מתקפת תהיה "לא קרה שום דבר". עבור הילד קרה משהו, נפילה כואבת. לצד התיקוף עומד עקרון ה"גם וגם". לדוגמה: "נפלת, זה כואב ולא נעים, הנזק נראה לא חמור במיוחד, ולכן נקום ונמשיך ללכת". כך יש אמפתיה ותיקוף לתחושת הילד, ויחד עם זאת אין הזדהות מלאה, ואין שינוי בתגובה ההתנהגותית הרצויה של ההורה (להמשיך ללכת, במקרה הזה). כלומר, לצד התיקוף ישנו גבול התנהגותי ברור. גם בעבודה עצמית ניתן לראות את עקרון ה"גם וגם". למשל, קשה לי מאוד להניח את הדאגות והחרדה מהעבודה, ובמקביל אני קשובה לעצמי ולמשפחתי ויוצאת לחופשה. שני הדברים יכולים להתקיים יחד.
ארבעת העקרונות הנלמדים ומתורגלים בטיפול הינם:
קשובות ומודעות להווה – היכולת להיות עם התחושות של הרגע, כאן ועכשיו ופיתוח מודעות להרגלי חשיבה והתנהגות לא רצויים.
סובלנות לתסכול – היכולת להתמודד במצבים לא נעימים מבלי "לשבור את הכלים" או להימנע.
ויסות רגשי – פיתוח יכולת להרגעה עצמית במצבי לחץ.
יעילות בין אישית – היכולת להתמודד מול אנשים בהצלחה, מבלי לוותר על הערכים של עצמי, ומבלי "לשרוף גשרים" או לפגע ביחסים.
המודל הראשוני היה מודל קבוצתי של לימוד ותרגול מיומנויות אלו. כיום הגישה מיושמת גם בטיפולים פרטניים. בקבוצות מוקדשות בדרך כלל 12 פגישות ללימוד כל עיקרון. בטיפול פרטני, מתעכבים יותר על עקרונות בהם הקושי בולט יותר, ופחות על עקרונות אחרים. מאידך, הקבוצה עצמה מהווה מקום לתרגול ואימון בכל הקשור לתסכול ויחסים בין אישיים, כך שיש יתרונות וחסרונות לתהליך הפרטני והקבוצתי.
ניתן לשלב לימוד מיומנויות אלו, גם בתוך טיפולים פסיכולוגיים ורגשיים בגישות אחרות, כמובן. חלק מהעקרונות של שינוי החשיבה במודל זה שאובים מהמודל הקוגניטיבי התנהגותי הקלאסי, וחלקם דווקא מהבודהיזם. הדבר יוצר שילוב מעניין ויעיל מאוד עבור אנשים (כולל ילדים ונוער) עם קשיי ויסות.
תרפית קבלה ומחוייבות – ACT
גישה טיפולית זו מ"הדור השלישי בפסיכותרפיה" מבוססת על הרעיון של קבלת מחשבות ורגשות שליליים, כחלק מהמהות האנושית. בשונה מהגישה הקוגניטיבית ההתנהגותית הקלאסית, בה מנסים לשנות את דפוסי החשיבה השליליים, כאן מקבלים אותם. בדומה לגישות הבודהיסטיות, שואפים לקבלת הנוכחות שלהם, וליכולת להתבונן עליהם מהצד, אך מבלי להזדהות איתם, ומבלי לאפשר להם להפריע לבחירות ההתנהגותיות המשרתות את ערכי החיים החשובים לנו.
דוגמה: פחד להכשל במבחן המלווה במחשבה "אני לא מספיק טובה". על פי הגישה הקוגניטיבית הרגילה, ננסה להתווכח עם המחשבה ולהוכיח לעצמינו שהיא שגויה. על פי תרפיית הקבלה והמחוייבות, לא נתווכח איתה. נתבונן עליה כמחשבה המלווה אותנו ברגעים שונים בחיים. מחשבה שמוכרת לנו, כבר מגיל צעיר בדרך כלל, והיא צצה ומופיעה שוב ושוב בסיטואציות שונות. המחשבה והפחד שמלווה אותה יכולים להיות משתקים, אבל גם יכולים להיות פשוט "בועת דיבור" שמלווה אותנו. אם נתייחס למחשבה כאל "רק מחשבה", אמנם לא נעימה, אבל רק מחשבה, היא תפריע לנו הרבה פחות. נקבל את הפחד מכישלון שמלווה אותה ואותנו. הוא לידנו כל הזמן, וטבעי שיהיה שם. זוהי הקבלה.
ומה לגבי המחוייבות? אין סיבה שהמחשבה או הרגש השליליים יפגעו ביכולת שלנו לפעול על פי הערכים שלנו. אם למשל, יש לנו ערך של חריצות, נמשיך להתאמץ ולהתרכז במבחן, בלי לתת למחשבה השלילית והפחד לנהל את ההתנהגות שלנו. נשים את המחשבה והרגש במקום הראוי להם, ניתן מקום לתחושות הפיזיות של החרדה. נוריד את השקעת האנרגיה שבמאבק עם התחושות השליליות, ונפנה את האנרגיה הזו לעשיה המבורכת שתקדם אותנו לקראת חיי הערכים שלנו.
המחשבה שם, הרגש שם, תחושות הגוף שם, וזה טבעי לחלוטין ותוצאה של כל מיני דברים מולדים והתפתחותיים שלנו, אפילו טראומות. ובכל זאת, הקיום של התחושות השליליות הוא רק דימוי בתוך התודעה שלנו (גם אם חזק מאוד). אם נלמד לייצר הפרדה ולא להזדהות עם התחושות השליליות בעוצמה גבוהה, נפעל ביצירתיות ונקבל את עצמינו, יהיה קל יותר להתמודד ולהצליח ביום יום.
אני אישית מתחברת מאוד לגישה הזו, דווקא משום שאני מכירה בעוצמה של רגשות שליליים ובצורך לתת להם מקום כדי שיהיה אפשר להתמודד איתם.
וספר שחביב עלי מאוד בנושא:
דרקון – אין דבר כזה/ ג'ק קנט
שמספר כיצד הכחשה וויכוח עם המחשבות מעצים את הפחד, ודווקא הקבלה, מאפשרת חיים טובים לצידו.
